כתיבת סיפור חיים מרגש

גם אני שמרבה לקרוא ביוגרפיות אישיות שאנו כותבים בחברת "שורשים תיעוד משפחתי", מופתע לעיתים עד כמה סיפורי חיים אלו של אנשים רגילים מן היישוב יכולים להיות כל כך מעניינים ומרגשים. כשכותבים סיפור חיים, חשוב ללכוד את תשומת לב הקורא כבר מהעמוד הראשון, ולפיכך בספרים רבים שאנו כותבים ניתן למצוא כבר בתחילת הספר קטע אישי מרגש שתופס את לב הקורא  ומחבר אותו רגשית אל הספר. סופרת צללים טובה תדע להוסיף צבע, עניין ובעיקר רגש לכל סיפור חיים  שתכתוב.

להלן כמה דוגמאות  לכתיבת סיפור חיים מרגש, והדגש הוא כמובן על הפתיח בעמוד הראשון בספר. כך נפתח הספר שנכתב ליהודית קריגל (ניצולת שואה):

דיאלוג הדורות

          "סבתא, סבתא" קרא תום נכדי בן השלוש                                                                "אני אוריד לך את הלכלוך מהיד, אני אוריד לך".                                             הוא רץ לעבר המטבח, לקח מגבת חצי רטובה, התיישב לידי, והחל לשפשף לי את הזרוע. ואז ספק אמר ספק שאל בתמיהה: "זה לא יורד… למה? "                      מה אענה לו לנכדי הקטן? חשבתי, מאיפה אתחיל? איך אסביר לו ומה בדיוק אומר…?             אני בהרהורי והוא המשיך בשלו: "להביא לך עוד סבון?"          "זה לא ירד" אמרתי לו בנימה רגועה, מנסה למתן את סערת הרגשות בה הוא נמצא.                            הוא לא הרפה: "אבל למה?"                                                                         "כי זה קעקוע" הסברתי.                                                                            "אבל למה עשית אותו? למה עשית קוקה?"                                                    "זה לא אני עשיתי" המשכתי ואמרתי "זה אנשים רעים עשו לי."                       בליבי חיפשתי את המילים להסביר לילד הפעוט שמולי את אשר עבר עלי, וכל מה שיכולתי לומר לו באותו הרגע היה: "כשתגדל אסביר לך תומצ'ו".                                                                            

                                                                

ומתוך הפתיח  לספר "חיה עם החלומות" סיפורה של אגי, קיבוצניקית היום וילדה ניצולת שואה בעברה:

          "במשך שנים רבות חייתי חיים כפולים:  קיבוצניקית מן המניין, מגדלת את ילדיי באותה הורות מזן חדש שיצר הקיבוץ, עובדת בלול, אוכלת בחדר האוכל, שותה קפה עם חברות. אבל בלילה, בשנתי, שבתי ואיבדתי את מה שעושה אותך אדם: את כוח הרצון ואת יכולת החשיבה העצמאית.  בלילה שבתי וחייתי את השואה. כי אם אין שואה – גם אין אימא, ועל אימא לא יכולתי לוותר. שנים רבות חייתי חיים כפולים, ואיש לא ידע. אפילו לא האיש האחד הקרוב לי ביותר.  עד שהגיע הספר…..              משצפיתי בדמותי מספרת את מה שעבר עליי באותם ימים אפלים, ידעתי שאני יכולה לנוח. הסיפורים לא ישכחו. אימא לא תאבד".

 

 

 

 

קידום אתרים איכותי קידום אתרים אורגני