מנהגי בר מצווה

רוב יהודי ישראל מקיימים את טקס בר המצווה כלשונו. להלן מנהגיו העתיקים של טקס זה, אשר עברו מאב לבנו ונשמרו עד ימינו.

בר המצווה הוא הכינוי ליום הולדתו ה-13 של נער יהודי – מועד אשר נגזרות ממנו משמעויות רבות הנוגעות למעמדו החדש. כי הנה הפך הנער לאיש.

במרבית המצוות התורה מבדילה בין "איש" למי שעדיין אינו איש. לפי חז"ל, נער גדל והיה לאיש החל מהיום בו צימח אצלו צמד שערות ערווה. לפני כן, הוא נחשב בבחינת פטור מכל המצוות. חז"ל הוסיפו שנער שהגיע לגיל 13 שנה ויום אחד הינו בחזקת אדם שהביא כבר שתי שערות, ולכן גם הוא חייב בכל המצוות ויוכל להצטרף למניין כאדם בוגר.

טקס בר מצווה נערך בהיות הנער בן 13 ויום אחד, והוא נחלק לשניים (ישנן קהילות המבצעות רק אחד מחלקי הטקס): הנחת תפילין באמצע השבוע, יחד עם עלייה לתורה, ועלייה נוספת לתורה, המתקיימת ביום שבת.

הנחת התפילין באמצע השבוע מתקיימת בכותל המערבי בירושלים או בבית כנסת בו נמצא מניין (עשרה בנים שעברו את גיל בר המצווה) – ביום שני או חמישי, ימים בהם קוראים בתורה, או בימים מיוחדים אחרים, כגון ראש חודש.

ישנו הבדל בנוהג זה בין בני אשכנז לספרדים. אומנם הפרשיות בתפילין שנכתבו על ידי סופרי סתם, אשכנזי וספרדי, הינן זהות לחלוטין, אולם אופן הקשירה של שני סוגי התפילין על היד שונה. בנוסף, ביום ההנחה חתן בר המצווה הספרדי מניח תפילין וטלית, בעוד האשכנזי חייב רק בתפילין.

גם טיב הקריאה בתורה יהיה תלוי עדה. טעמי המקרא שונים לגמרי; הלחן הספרדי נשען על סולמות וצלילים הלקוחים מהמוזיקה הערבית או הספרדית, ואילו האשכנזים קיבלו את השראתם ממקהלות אירופה ולכן טעמי המקרא שלהם נשמעים דומים לצליליהן. גם הברכות אותן אומרים לפני ולאחר קריאת התורה שונות בנוסח הספרדי והאשכנזי.

ישנן הלכות רבות בנושא עלייה לתורה וקריאה בה, ומומלץ מאוד לחתן בר המצווה ללמוד ולהתכונן עם אדם בקיא בנושא – וכן כדאי שיהיה אדם זה בשעת העלייה והקריאה בפועל. בספר התורה האמיתי, זה המצוי בבית הכנסת, לא מופיעים טעמי המקרא, ועל כן מוטל על חתן הבר מצווה ללמוד מראש ובעל פה את קטע הקריאה שלו, בליווי ההטעמה והניגונים הנכונים.

את לימוד קטע הקריאה כדאי גם לתאם עם גבאי בית הכנסת בו העלייה עתידה להיעשות, היות שישנם חלקים בפרשה שהנער לא יכול לעלות איתם (דהיינו, לברך על הקריאה). בנוסף, לעיתים ייתכן, מטבע הדברים, מצב בו ישנם שני חתני בר מצווה מוצאים עצמם באותו בית כנסת בו-זמנית – עניין המחייב היערכות מראש, כך שכל אחד מהם יכין חלק שונה לקריאה.

לאחר סיום חלק הקריאה, מקובל להמטיר – בעיקר מכיוון עמדת הנשים בבית הכנסת – "מבול" סוכריות על הגבר הטרי שזה עתה הוכתר.

ובערבו של יום זה, לרוב מתגנדרים ולובשים בגדי חג, ואז גם נחגג האירוע המורחב יותר – באולם השמחות, כאשר המנהגים כאן הינם קריאת דרשה והדלקת מנורה בת שלושה-עשר נרות, כשכל נר ניצת בידי נציג אחר מהמשפחה או החברים.

החלק השני של הטקס הינו, כאמור, עלייה לתורה, המתקיימת ביום שבת. גם כאן הנער קורא במסגרת זו את קטע התורה אליו נערך, חלק מפרשת השבוע. בקרב יהדות אשכנז וחלק מן הספרדים נהוג שנער החוגג בר מצווה מועלה להקראת הקטע האחרון בפרשת השבוע, הקרוי "מפטיר", ולהקראת קטע מספרי הנביאים שאחריו, אשר מכונה "הפטרה" ותוכנו קשור לתוכנה או למועד קריאתה של פרשת השבוע. יש להתכונן לכך מראש. טקס עלייה לתורה ביום שבת כולל מנהגים רבים, ונקרא גם "שבת חתן". אחד המנהגים: הבאת אוכל לבית הכנסת לארוחת שבת לאחר התפילה, או לחילופין – עריכת סעודת שבת בבית והזמנת מכרים רבים לכבוד חתן בר המצווה. בארוחה זו נהוג כי חתן בר המצווה מחדש חידוש מפרשת השבוע (בהכנה מראש).

ברוך שפטרנו

תהיתם מהו מקורו של הביטוי הנפוץ "ברוך שפטרנו"? ובכן, מקורו אף הוא בטקס בר המצווה. האב וקרובים נוספים עולים אז לצד הנער, ונהוגה אז נשיאת ברכה ייחודית על ידי האב: "ברוך שפטרני מעונשו של זה", משפט אשר מבטא את היות הבן מעתה ואילך אחראי בלעדי למעשיו. גם בשבת זו צפוי הגברבר הצעיר, לאחר פרק הקריאה, "לחטוף" מבול סוכריות מצד הדודות והסבתות, אשר לרוב נאסף על ידי בני המשפחה הרכים בשנים.

לאשכנזים, בנוסף, יש ארוחה קבועה לאחר תפילת השבת, הכוללת קוגל (מאפה אטריות מתוק) ומלפפונים חמוצים. חלק מהמשפחות הספרדיות מזמינות קהל רב, הכולל משפחה וחברים – לחמין מסורתי. במהלך הארוחה האורחים מברכים את החתן, ולבסוף הוא נושא דרשה קצרה ומודה לכולם.

מנהג רווח הוא לתת צדקה – למסור לידי הנער שטר, סמוך לזמן עלייתו לתורה, ולהסמיך אותו לשליח מצווה, שיעניק את הצדקה לאחד העניים או לתחזוקת בית הכנסת. רבים נוהגים לתרום ח"י שקלים – 18 שקלים (או כפולות של 18).

חתן הבר מצווה אף מוזמן, בבוא יומו החשוב, לקחת חלק בפתיחת ההיכל בבית הכנסת או בנשיאת ספרי התורה אל הבימה המרכזית, ומומלץ בחום להתאמן… שכן ספרי התורה כבדים. כמו כן, ברוח זו, המלצה לסיום: כדאי שהנער יכיר במידה זו או אחרת את בית הכנסת שהוא אמור לעלות בו לתורה. אם אינו מכיר את בית הכנסת, רצוי להגיע לשם כמה שבתות לפני שבת בר המצווה, כדי שיוכל להכיר את המקום, האווירה בו וסדר הדברים במהלך התפילה. באופן זה הוא עשוי להגיע לשבת עצמה, כשהוא מוכן ורגוע יותר ובטוח בעצמו ובהתמצאותו במרחב.

קידום אתרים איכותי קידום אתרים אורגני